053-4285883
oritptg@gmail.com

הבטטה – קבלה עצמית

פגשתי אותה בביתה, לבושה בפיג’מה, עצובה, בוכה ובדכאון, לאחר שסיימה תקופה באשפוז יום. כך החל הקשר בנינו וכך החל תהליך השיקום המופלא שעברה.
החודשים הראשונים להכרות בנינו התנהלו כשהיא לבושה בפיג’מה, מתקשה לתפקד בבית,מפחדת לצאת לבד, ולא דואגת לעצמה. בדמעות, פתחה ושתפה בחלקי מידע על קשר קשה עם משפחה, על הרגשת נטישה ופגיעה, ועל רגעי אושר שחוותה בעבודה ועם חברים, רגעים שמבחינתה לא ישובו עוד. מחשבות על עתיד, תעסוקה ופרנסה, היו רחוקות ממנה כשנות אור.
במהלך התקופה, ניסינו יחד להתחבר לרגעי אושר ופעולות ששימחו אותה בעבר, אך זה היה לה קשה מידי. עברו ימים, שבועות וחודשים בהם העצב והדמע שלטו. בשלב מסוים התחלנו לדבר על חמלה, בעיקר לעצמה, ועל פרידה מרגשות של ביקורת עצמית וכעס.  באחת הפגישות החלתי לעבור על רשימה דמיונית של פעולות, שחשבתי שתסייע במציאת אותו דבר נכסף, שיעלה חיוך על שפתיה. רשימה דמיונית והזויה, מציאותית ושטותית, שהוכיחה את עצמה. כשדיברנו על צמחים ועציצים אמרה לפתע כי בעבר, אהבה לגדל בטטות, ואני קפצתי על כך, כמוצאת שלל גדול. שוחחנו על כך קלות והיא החליטה שהמטרה עכשיו, היא לגדל בטטה.

עברו ימים ושבועות והיא עשתה את הבלתי יאומן, יצאה מהמיטה היישר למקום עבודה, אותו מצאה. ההתחלה לוותה בהתקפי חרדה קשים, דמעות ועצב ולמרות ההישג, לא העלתה חיוך על שפתיה. מידי פעם העלנו את נושא הבטטה ולדבריה היא תמיד במחשבותיה אך…

יום אחד, לאחר כחצי שנה, היגעתי לביתה ועל המדף עמדה לה זקופה ויפה, בכלי כחול, הבטטה המיוחלת. הבטטה עלתה וצמחה והיא החליטה לגדל אחת נוספת, ולשים על השולחן הקודר במקום העבודה. הבטטה עלתה וצמחה והאירה את המקום, כך שחברותיה לעבודה, ביקשו גם הן בטטה כזו. ואם בטטה אז היא החליטה כי צריך למצוא לה מקום מכובד לגדול בו. היא החלה לאסוף צינצנות ולצייר ולקשט אותן בצורה מופלאה.

ואז.. ביקשתי ממנה, אם תאות לגדל אחת נוספת, כך שאעביר אותה לאשה נוספת, שעוברת תקופה קשה. היא החלה לגדל בטטות בכלים יפייפיים מעשה ידיה, ואליהם הוצמד פתק. פתק מלא תקווה שבטטה זו תעזור גם לאחרות להתגבר על משבר נפשי. היא  הרי יודעת שאפשר, כי היא היתה שם ולפעמים עדיין שם.
כיום היא עובדת ומרוויחה את לחמה ובנוסף יוצרת בחומרים וטכניקות שונות, לומדת ומתפתחת בדבר מה שמשמח אותה. נראה כי היא למדה לחמול על עצמה, להכיר את היכולות והכישורים ולהינות ממה שיש לה להציע לעצמה ולאחרים.

על מנת לקבל את אישורה נפגשנו והקראתי לה את הכתוב. מאוד התרגשה ולדבריה זוהי התמצית של שנתיים וחצי, בתמונות, שאפשרו לה להבין את התהליך שעברה. אם בעבר התביישה בדכאון, אז היום היא מחבקת אותו ואת השינויים והתגליות שהביא לחייה.