053-4285883
oritptg@gmail.com

לקח אישי ומקצועי

שנים רבות אני עוסקת בטיפול ושיקום ומאוד גאה בתפיסת העולם והגישות המקצועיות, שאימצתי לי. גישות שמאופיינות במתן כבוד ללקוח ואמונה שהוא השולט בחייו, והוא זה שיודע ומחליט מה טוב עבורו. גישות המבוססות על עבודה רגישת תרבות ושמות דגש על הייחוד והשוני של כל אדם.

לא תמיד זה היה כך.

הזמן: שנות התשעים.

המקום: אתר קרוונים, ליד גדרה.

תושבים: מאות רבות של אנשים מהעדה האתיופית, שזה מכבר היגיעו ארצה.

מזג אוויר: חורף סוער, (מאותם חורפים שהאיילון, עולה על גדותיו ) קר, גשם ללא הפסקה.

מצב האתר: ביצה גדולה וטובענית.

המשרד שלי היה ממוקם בקצה האתר, קרוב ליציאה, ולתושבים שהתגוררו בקצהו השני, היתה כברת דרך ללכת. לחדרי נכנסו רבים מתושבי המקום שבאו להתייעץ, לשטוח קשיים או סתם להתחמם. באחד הימים שמתי לב כי התינוקות, (שנמצאם במנשא על אימוהותיהן)  ללא גרביים. 

יום רדף יום ורגש הרחמים והדאגה שלי, עלו על גדותייהם מהחשש לבריאותם של תינוקות אלו, ולקחתי על עצמי לתת מענה למצב. המענה בא בצורת שקית גדולה של גרביים קטנטנות, שיתאימו לרגלי הפעוטות ומרגע זה ואילך כל תינוק זכה לזוג גרביים. היות ואני צאצא למשפחה פולניה, טובה ודאגנית, היה ברור לי כי אני נוהגת נכון. פרט ששכחתי לכתוב הוא, שלא די שדאגתי למצבור גרביים, אזי גם דאגתי לגרוב להם אותם. כל תינוק/ת שעברו במשרדי, יצאו ממנו עם זוג גרביים.

ואחד ואחת שהיגיעו אלי, למשרד, במנשא של אימהותיהן, בלי לשאול אותן .

ימים חלפו, הקור והגשם לא פסקו, וטקס הגרביים, נמשך ונמשך. יום אחד, (עד היום אין לי מושג מה גרם לכך) נגעתי בכפות הרגליים של אחד התינוקות, והן היו חמימות. חזרתי שוב ושוב על הבדיקה אך דבר לא השתנה, רגלי התינוקות לא היו קרות, כפי שציפיתי. הייתי במבוכה, ובושה גדולה הציפה אותי, שלא עזבה אותי ימים, שבועות ושנים לאחר מכן.

המחשבה על הנזק שגרמתי, ובאיזה זכות הנחתי שאני יודעת טוב יותר מה נכון לתינוק, מאשר אימו, לא נתנה לי מנוח. כמה חסר כבוד, לא מקצועי, חצוף ופוגע היה לעשות דבר מה, ללא התייעצות עם האם, ומה היא חשבה והרגישה באותם רגעים. המחשבה שהעברתי להן מסר שהן אימהות לא מספיק טובות ושבגלל שהיגיעו מאתיופיה, ארץ עם תרבות שונה, ההורות זרה להן, היתה קשה לי.

האירוע קרה בסוף 1991 . עברו כ 28 שנים.

 אירוע מכונן שהשפיע על תפיסת העולם המקצועית והאישית שלי.